אני מנחה סדנאות כתיבה ברחבי הארץ, בין השאר בתל אביב, במסגרת "המגירה" - ביה"ס לכתיבה של כנרת זמורה (הוצאת הבית שלי), בגליל התחתון וגם אונליין, ולמעשה פותחת קבוצות כתיבה בהזמנה ובתיאום בכל מקום, בארץ ובעולם. אין לכם מושג אילו דברים קורים בסדנאות הכתיבה, וכמה שהלב מתרחב, שוב ושוב. הכתיבה מרפאת, הקבוצות אינטימיות, אנחנו כותבים ומקשיבים, משתפים (מי שרוצה, אני לא מכריחה), צוחקים וגם בוכים, ויש כאן מסעות ומתהוות כאן קבוצות לחיים, ובשבילי כל קבוצה היא שליחות וכל תלמיד הוא כמו ילד שלי, אני מיד מתאהבת. לסדנאות הקרובות:
ימי חמישי 18:30-21:00, 12 מפגשים
במהלך הסדנה נעבור בדרכים החשובות והקלאסיות לבניית סיפור, על כל מרכיביו. נכתוב המון, נתרגל המון, בדרכים שונות, מאתגרות ויצירתיות, נקרא ונמשב יחד את הטקסטים שייכתבו בסדנה, וגם נצחק, נבכה, נאכל, נתרגש ונחפור בתוך הראש ובתוך הלב. מעולה לבעלי לב חלש ורך, ועוד יותר לקשוחים. לפרטים והרשמה: 054-5603592
סדנת כתיבה בת 6 מפגשים, ימי שלישי, 19:00-21:30
כשחזרתי למקום שבו חניתי את הרכב שלי, על חצי מדרכה בתל אביב, אישה אחת ארבה לי שם ושטפה אותי בקללות וגידופים. את חלון הרכב שלי היא כיסתה בעלים יבשים, ענפים ודובונים ספוגיים, משקית החטיפים של התינוק שלה. האישה הזאת כעסה עלי מאד, הרכב שלי הפריע לה לעבור עם העגלה על המדרכה. חתיכת סיפור זה היה. סיפורים יש בכל מקום וכל שנותר לנו, המספרים, הוא לחדד את החושים – ולצאת אל מלאכת הליקוט. צריך להרים אותם מהוויכוח על החניה, לקטוף אותם מהבחורה מהמזרון שלידך בפילאטיס – ההיא שכל פעם מאחרת, מהעגלה של האדם שעומד לפניך בסופר – ההוא שברגע האחרון, באמצע הקופה, נזכר שהוא שכח משהו, או משיחת הטלפון של ההוא שיושב לידך ברכבת ולא מפסיק להתווכח. מהוואטספ המשפחתי, מקבוצת הורי הגן, מהרשתות החברתיות, הכל שם. זה מה שנעשה בסדנה.
לכל הפרטיםשעתיים וחצי של סדנה חד פעמית בהזמנה
זכרונות וסיפורים חבויים בתוכנו. איך לגלות אותם ולהצליח לכתוב דווקא כשמרגישים שהכל חסום ותקוע? איך לפגוש זכרונות שלא זכרנו שקיימים בנו? ואיך לכתוב כשכל כך רוצים לספר אבל לא מצליחים לדבר? זיכרון טוב היא סדנת כתיבה חד פעמית, מרגשת ומהנה במיוחד, משחררת ומעצימה, שמתאימה לכולם (באמת לכולם). הסדנה, באורך כשעתיים, מומלצת מאד לעבודה חווייתית בקבוצות.
לפעמים, בתקופות, כשנחה עלי הרוח. תעקבו.
לפעמים אני מעבירה בטוויטר כמה ימים של תרגילי כתיבה, בכיף שלי. מרגש ומדהים לראות כמה אנשים שאני לא מכירה לוקחים בזה חלק, כותבים ומשתפים. סתם ככה, כי כתיבה היא באמת מנוע ודלק וריפוי וסיפוק וברחב הטוויטרי המלא ברעל, אם אפשר קצת לשנות ולהיטיב - זאת זכות גדולה.
כל הבלגן - כאן